אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ברקוביץ ואח'

פסק דין

לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו תאונת דרכים שארעה ביום 25/2/2010, בין רכב המבוטח על ידי התובעת, לבין משאית בה נהג הנתבע 1, שהינה בבעלות הנתבעת 2 והמבוטחת על ידי הנתבעת-3 (להלן: "רכב הנתבעים").

הצדדים הסכימו למתן פסק דין בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט.

גרסאות הנהגים חלוקות. נהג התובעת טוען, כי עמד מאחורי המשאית ברמזור לפתע החלה המשאית להתדרדר או לנסוע לאחור ופגעה ברכבו. נהג המשאית טוען, כי עמד ברמזור, משך את בלם היד והחל בנסיעה לדבריו חש בדבר, לפתע פנה אליו נהג התובעת וטען כי פגע ברכבו.

הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליה להוכיח את אופן קרות התאונה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן ומשקלן הראייתי.

במקרה דנן, גם לאחר ששבתי ובחנתי את הגירסאות לא שוכנעתי שהתובעת הרימה את הנטל הדרוש להוכחת טענתה שהתאונה אירעה באשמו של נהג הנתבעת. שני הנהגים העידו, כי מדובר היה במישור, ועל פניו לא הייתה סיבה שהמשאית תדרדר לאחור. גרסת נהג התובעת, כי המשאית או נסעה לאחור או התדרדרה, אינה משכנעת. נסיעת משאית לאחור מלווה בצפצוף גבוה ובאורות אחוריים ונהג התובעת לא העיד על כך, גם אין סיבה שהמשאית תסע לאחור בעת עומדה ברמזור. בנוסף, לא שוכנעתי שהמשאית התדרדרה לאחור במישור, במיוחד כך כאשר נהג הנתבעים הסביר, כי ישנו מנגנון במשאית המונע התדרדרות. יתירה מזו, גרסת נהג התובעת, כי לא היו מכוניות אחריו אך פחד לנסוע לאחור עקב אנשים שאולי חוצים את הכביש אינה משכנעת, שכן בטרם נסיעה לאחור היה יכול לוודא שאין אנשים חוצים. מדובר ברכב פרטי שיש לו שדה ראיה לאחור לעומת המשאית.

במקרה דנן, מדובר בגרסה מול גרסה, כאשר אין את הראיה העודפת המאפשרת הטיית הכף לעבר גרסת התובעת. לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

כל צד ישא בהוצאותיו ובהוצאות העד מטעמו.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ג, 13 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: